משלחת מחקר: ארבעה ימים

ביולוגים לא מסווגים דגים לפי "יפה" ו"פחות יפה". סמנו כל התנהגות שראיתם בפועל במיכל הגדול:

המיכל הזה הוא הגדול בישראל. כל אחד מנחש כמה ליטרים יש בו — ורושם. אל תציצו בתשובה עד סוף הביקור.

כאן לומדים לצלם, על המיכל הכי גדול והכי נוח. תמונה אחת שעומדת בשלושה תנאים: חדה, בלי שום השתקפות של אנשים או תאורה בזכוכית, ובלי פלאש. יידרשו כמה ניסיונות — וזו הנקודה.

הצולל בוחר דג אחד ומצייר אותו על נייר, בישיבה. לא ציור יפה — ציור מדעי: חייבים להיות בו שלושה דברים נכונים — צורת הזנב, מיקום העין, ודפוס הפסים או הכתמים. הביולוג בודק שהכול מדויק.

מצאו את תצוגות החוף החולי והחוף הסלעי. השוו: מי מתחבא יותר? מי צבעוני יותר? מי זז יותר? נסחו הסבר אחד למה ההבדל קיים.

בכל מיכל יש לפחות חיה אחת שכמעט פספסתם. מצאו בעל חיים שמוסווה כל כך טוב שהיה צריך לחפש אותו. רשמו איך הוא מסתתר: צבע? צורה? נעיצה בחול?

עכשיו, כשהוא עוד מול העיניים שלכם — צלמו את בעל החיים המוסווה שזה עתה מצאתם, כך שמי שיראה את התמונה בבית יצטרך לחפש אותו. אם מישהו מזהה אותו בשנייה — התמונה קרובה מדי. נסו שוב, רחוק יותר.

בתוך המנהרה: עוצרים, מרימים ראש, ולא זזים שתי דקות מלאות. הביולוג מודד את הזמן. סופרים כמה בעלי חיים עברו מעליכם, ורושמים דבר אחד שראיתם רק בגלל שעצרתם.

אחרי שעמדתם בשקט — עכשיו מצלמים. תמונה אחת של אחד מכם בתוך המנהרה, כשהוא צללית שחורה על רקע כחול. אל תאירו את הפנים — הצללית היא הפואנטה. זו תהיה התמונה שתתלו בבית.

בחרו דג אחד ספציפי ואל תורידו ממנו עיניים במשך שתי דקות. רשמו: כמה פעמים שינה כיוון? האם אכל משהו? האם התקרב לדגים אחרים או ברח מהם? האם חזר לאותו מקום?

אותו דג בדיוק שעקבתם אחריו. עכשיו 20 שניות וידאו, שבהן הביולוג מקריין בקול מה קורה — כמו שדרן ספורט: "עכשיו הוא מתקרב לסלע… הוא עוצר… הוא משנה כיוון". לא מתארים איך זה נראה — מתארים מה קורה. אחרי שתי דקות של תצפית אתם כבר יודעים מה הוא עומד לעשות.

שונית האלמוגים של ים סוף. סמנו כל אחד שזיהיתם בוודאות:

קחו את הדג השטוח כמו צלחת שסימנתם ברשימה, וצלמו אותו משלוש זוויות: מהצד, מלפנים, ומלמעלה או מלמטה. מהצד הוא ענק — מלפנים הוא סכין דקה. שלוש התמונות נראות כמו שלוש חיות שונות, וזה בדיוק העניין.

עוצרים לפני השלט. אף אחד לא קורא כלום עדיין. כל אחד מנחש בקול שני דברים: מה הכריש הזה אוכל, וכמה גדול הוא נעשה. רושמים את שלושת הניחושים — ורק אחר כך עוברים למשימה הבאה.

עכשיו מותר לקרוא את השלט. איזה מין כריש זה? מה הוא אוכל וכמה הוא גדל — ומי מכם ניחש הכי קרוב? ואז חוזרים להסתכל: האם הוא עוצר אי פעם? כמה חריצי זימים יש לו בצד? האם הזנב שלו סימטרי, או שהחלק העליון ארוך יותר?

כשתגיעו למדוזות: תארו את התנועה שלהן במילים — האם היא קבועה? האם הן שוחות למקום מסוים או פשוט נסחפות? ואיך יצור בלי מוח בכלל יודע לזוז?

אתם כבר מולן — נסו. צלמו מדוזה כך שרואים אותה בבירור. היא שקופה, היא באור כחול חלש, והיא זזה. אם יצא לכם — הרווחתם את זה ביושר. אם לא — ממשיכים, זו משימת בונוס.

המצלמה עוברת לבן 7 ל-10 דקות רצופות — בדיוק בזמן שהגדולים עושים את שתי המשימות הבאות. הוא מסתובב באזור ומצלם חמש תמונות של מה שמעניין אותו. אסור להתערב, אסור לתקן, אסור להגיד "צלם את זה". בסוף התחנה מסתכלים ביחד.

מצאו את אמנון הגליל — הדג שנקרא גם "מושט", ובאנגלית קוראים לו "דג פטרוס הקדוש". חפשו בשלט או שאלו איש צוות מאיפה מגיע השם הזה.

השוו את דגי המים המתוקים שמולכם לדגי ים סוף שראיתם קודם. מי צבעוני יותר? נסחו השערה למה. (רמז: תחשבו על מה יש מסביב — סלעים אפורים או אלמוגים כתומים?)

האקווריום מציג את ארבעת הימים של ישראל. שלושה מהם כבר ראיתם — מלאים בחיים. באחד — ים המלח — לא תמצאו מיכל עם דגים. מצאו את התצוגה שלו וענו על שתי שאלות:

ברגע שאתם רואים איש או אשת צוות — באיזו תחנה שלא תהיו — עוצרים ושואלים שאלה אמיתית. לא "מה זה הדג הזה". למשל: "מה הכי קשה בטיפול בבעלי החיים כאן?" · "איך מכניסים כריש למיכל?" · "מה קורה כשדג חולה?"

שלטי השימור פזורים לאורך כל המסלול. בפעם הראשונה שאתם נתקלים באחד שמדבר על נזק לים — זיהום, פלסטיק, דיג יתר או מינים פולשים — עוצרים וקוראים. רשמו איום אחד ופעולה אחת שהמשפחה שלכם יכולה לעשות השבוע.

בחלק מהמיכלים יש חללי צפייה שנכנסים לתוכם ורואים את הדגים מבפנים. אם נתקלתם באחד — נכנסים. כל השלושה.

אם נתקלתם בצב ים — עוצרים דקה. רשמו דבר אחד שהוא עשה בזמן שהסתכלתם.

שואלים על זה בקופה, לפני שנכנסים. יש האכלות בשעות קבועות — אם אחת מהן נופלת בזמן הביקור שלכם, כדאי להאיץ או להאט את הקצב כדי להגיע אליה בדיוק. רשמו מי אכל ומה.

לאורך כל המסלול, כל אחד מחזיק מועמד אחד לתואר "בעל החיים הכי מכוער באקווריום". מצביעים בסוף — ואז מוצאים סיבה אחת למה הצורה ה"מכוערת" שלו דווקא עוזרת לו לשרוד.

עוברים ביחד על כל התמונות של היום ובוחרים שלוש בלבד — אחת של כל אחד. כל אחד מסביר במשפט למה דווקא זו. שלוש התמונות האלה הן דוח המשלחת.

כל אחד עונה בקול על שלוש שאלות: מה בעל החיים שהכי הפתיע אותי? מה שאלה שנשארה לי בלי תשובה? ואם הייתי מדען כאן — מה הייתי חוקר?